הנק' הבאה, אני מודע אליה ממדיטציות, והיא שהבנה עמוקה מקבלים כשפתוחים, ועדיף גם אוהבים (5 פעמים בפסטיבל סגול הראו לי את זה היטב). בשביל זה אני צריך להרגיע את הצופה. השפה החוזתית צריכה להיות מרשימה , רגועה ומעלה תחושות חיוביות. מצד שני יש מצב שהצופה יבוא לחוץ, ואז אולי עדיף לעייף על ההתחלה בקצב מהיר שקשה לעקוב אחריו (אך עדיין מעניין, כדי שיהיה לצופה אינטרס לכך) ורק אח"כ לעבור לשלב האיטי, בדומה ליוגה אושו - מרצה שאלה אותי למה לא להפעיל את הצופה פיזית. זו אפשרות, שאני מרגיש קצת מוזר כלפיה, אבל אני מבין שהתחושה היא אישית, פחדים, וחסרת הצדקה.
* המסרים, אני רוצה להעביר אותם יותר רגשית מאשר אינטלקטואלית - כי "אנחנו אחד" זו קלישאה לפי תפיסת הרבים, מה שיגרום לרוב להשאר שטחיים כלפי ההבנה מתוך אמונה שהם כבר יודעים ולי אין מה לחדש להם. שלא לדבר על זה שאנשים לא אוהבים קלישאות.
No comments:
Post a Comment